אני עוברת למצב עדכונים מהשטח, כל יום בפני עצמו.
מצטערת בפני הרוב הגדול של קוראי הבלוג שנכנסים פעם בשבוע-שבועיים, יהיה לכם הרבה לקרוא בבת אחת. :)
היום התחיל בצורה קצת מעצבנת (אבל לא מספיק כדי שישנה משהו, לקח לי רגע להזכר שזה בכלל קרה).
לחברת ההשכרה שאני שוכרת ממנה את האוטו יש שירות שהם באים לקחת מהבית אליהם לקחת את האוטו.
הזמנתי את האוטו ל-9 בבוקר ואמרו לי להתקשר 15 דקות לפני שאני רוצה לצאת.
התקשרתי ב-8:35, עם מחשבה שנגיד יקח להם רבע שעה-עשרים דקות מאותו רגע, אהיה שם בדיוק ב-9.
האיש אמר לי שהאוטו לא יהיה מוכן עד 9, אז שהם יבואו לקחת אותו ב-9.. לא התווכחתי יותר מדי, אבל לפני שניתקנו הוא אמר משהו כמו שהוא יגיד למישהו לצאת משם ב-9. טוב....
ב-9 יצאתי לחכות בחוץ כי היה יום ממש יפה ורציתי כבר לצאת החוצה. אמרתי לעצמי שמקסימום הם יצאו משם ב-9, יגיעו אלי ב-9:10, זה גם בסדר.
ב-9:25 הם עוד לא הגיעו..... ונמאס לי לחכות, אז נכנסתי להתקשר אליהם.
מה מסתבר? הוא התקשר (לא ברור למה) ומישהו ענה לו ואמר לו שכבר יצאתי. אז הוא לא הבין מה זאת אומרת כבר יצאתי, אז הוא לא שלח אף אחד. וזה אחרי שקבענו שאוספים אותי ב-9! לחלוטין לא מובן.
בסוף הגיעו לקחת אותי רק ב-9:45, וגם אז האוטו לא היה מוכן וחיכיתי עד איזה 10:15... אבל קיבלתי שדרוג חינם לפעם הבאה. גם משהו. :)
את היום העברתי בנסיעה מערבה (אחרי עצירה חשובה בוולמרט לקנות כבל שיחבר את האייפוד שלי ליציאת אוקזילרי של הרדיו, גאוני).
חלק על כביש ראשי ומהיר וחלק על כביש צדדי, קרוב ל-Lake Erie שהיה כולו רצוף שדות חקלאיים וישובים קטנטנים.
הייתה חוויה מדהימה. בעיקר הנסיעה על הכביש הזה.
הרעיון היה להגיע לקראת סוף היום לווינדזור ולמצוא שם מלון. הבעיה היא.. שמסתבר שלא ארה"ב פה. הרבה יותר קשה למצוא מלון. הסתובבתי סביב החלקים החיצוניים של ווינדזור (כמעט עברתי לארה"ב פעמיים בטעות.. זה ממש קרוב למעבר לדיטרויט) ולא מצאתי כלום.
בסוף, בייאוש מה, נכנסתי למגרש חניה של טים הורטונז כדי לנסות לשאול מישהו. איזו בחורה בדיוק יצאה לאוטו שלה, ואחרי התלבטות קצרה עצרתי אותה שניה לפני שסגרה את הדלת של האוטו שלה ושאלתי אותה אם היא יודעת איפה יש מלון בסביבה.
והפלא ופלא, מסתבר שלמשפחה של הבחורה יש מלון ממש לא רחוק והיא שולפת ברושור. היא אמרה לי שיש כמה מלונות לפני המלון הזה, אבל ששלהם יהיה כנראה זול יותר. פאקינג קארמה!
נסעתי בכיוון שהיא כיוונה אותי (וכנראה לא הייתי מגיעה דווקא אליו בעצמי.. מה קרה למלונות ליד האוטוסטרדה??) ובאמת היו 2-3 מלונות לפני, אבל החלטתי שאני נוסעת למלון שלה.
ואני פה עכשיו.
בקבלה היו זוג קשישים יוגוסלביים שדיברו בינהם מקדונית וזממו עלי כל מיני דברים.
באיזשהו שלב האישה באה לתת לי מפתח לחדר מסוים אבל אחרי שכנועים במקדונית מצד האיש נתנה לי חדר אחר. לא ברור למה.
בכלל, כשנכנסתי ושאלתי כמה יעלה לי חדר הוא חשב רגע ואמר 65 דולר. שניה אחרי נכנס איש מבוגר והוא שילם 70 דולר... וזה אחרי שהזוג הקשיש כמעט שידך אותנו לישון ביחד. או משהו.
מחר אני אנסה לתכנן קצת יותר טוב עם המלונות ולראות איפה באיזור שאני מתכננת לסיים מחר יש מלונות. למרות שזה לא בהכרח היה עוזר לי היום, כי ברור שיש מלונות בווינדזור, הבעיה הייתה למצוא אותם...
יש תמונות מהיום, אבל אני אעלה כבר את כולן לאלבום אחד כשאחזור הביתה.
לילה טוב!
מצטערת בפני הרוב הגדול של קוראי הבלוג שנכנסים פעם בשבוע-שבועיים, יהיה לכם הרבה לקרוא בבת אחת. :)
היום התחיל בצורה קצת מעצבנת (אבל לא מספיק כדי שישנה משהו, לקח לי רגע להזכר שזה בכלל קרה).
לחברת ההשכרה שאני שוכרת ממנה את האוטו יש שירות שהם באים לקחת מהבית אליהם לקחת את האוטו.
הזמנתי את האוטו ל-9 בבוקר ואמרו לי להתקשר 15 דקות לפני שאני רוצה לצאת.
התקשרתי ב-8:35, עם מחשבה שנגיד יקח להם רבע שעה-עשרים דקות מאותו רגע, אהיה שם בדיוק ב-9.
האיש אמר לי שהאוטו לא יהיה מוכן עד 9, אז שהם יבואו לקחת אותו ב-9.. לא התווכחתי יותר מדי, אבל לפני שניתקנו הוא אמר משהו כמו שהוא יגיד למישהו לצאת משם ב-9. טוב....
ב-9 יצאתי לחכות בחוץ כי היה יום ממש יפה ורציתי כבר לצאת החוצה. אמרתי לעצמי שמקסימום הם יצאו משם ב-9, יגיעו אלי ב-9:10, זה גם בסדר.
ב-9:25 הם עוד לא הגיעו..... ונמאס לי לחכות, אז נכנסתי להתקשר אליהם.
מה מסתבר? הוא התקשר (לא ברור למה) ומישהו ענה לו ואמר לו שכבר יצאתי. אז הוא לא הבין מה זאת אומרת כבר יצאתי, אז הוא לא שלח אף אחד. וזה אחרי שקבענו שאוספים אותי ב-9! לחלוטין לא מובן.
בסוף הגיעו לקחת אותי רק ב-9:45, וגם אז האוטו לא היה מוכן וחיכיתי עד איזה 10:15... אבל קיבלתי שדרוג חינם לפעם הבאה. גם משהו. :)
את היום העברתי בנסיעה מערבה (אחרי עצירה חשובה בוולמרט לקנות כבל שיחבר את האייפוד שלי ליציאת אוקזילרי של הרדיו, גאוני).
חלק על כביש ראשי ומהיר וחלק על כביש צדדי, קרוב ל-Lake Erie שהיה כולו רצוף שדות חקלאיים וישובים קטנטנים.
הייתה חוויה מדהימה. בעיקר הנסיעה על הכביש הזה.
הרעיון היה להגיע לקראת סוף היום לווינדזור ולמצוא שם מלון. הבעיה היא.. שמסתבר שלא ארה"ב פה. הרבה יותר קשה למצוא מלון. הסתובבתי סביב החלקים החיצוניים של ווינדזור (כמעט עברתי לארה"ב פעמיים בטעות.. זה ממש קרוב למעבר לדיטרויט) ולא מצאתי כלום.
בסוף, בייאוש מה, נכנסתי למגרש חניה של טים הורטונז כדי לנסות לשאול מישהו. איזו בחורה בדיוק יצאה לאוטו שלה, ואחרי התלבטות קצרה עצרתי אותה שניה לפני שסגרה את הדלת של האוטו שלה ושאלתי אותה אם היא יודעת איפה יש מלון בסביבה.
והפלא ופלא, מסתבר שלמשפחה של הבחורה יש מלון ממש לא רחוק והיא שולפת ברושור. היא אמרה לי שיש כמה מלונות לפני המלון הזה, אבל ששלהם יהיה כנראה זול יותר. פאקינג קארמה!
נסעתי בכיוון שהיא כיוונה אותי (וכנראה לא הייתי מגיעה דווקא אליו בעצמי.. מה קרה למלונות ליד האוטוסטרדה??) ובאמת היו 2-3 מלונות לפני, אבל החלטתי שאני נוסעת למלון שלה.
ואני פה עכשיו.
בקבלה היו זוג קשישים יוגוסלביים שדיברו בינהם מקדונית וזממו עלי כל מיני דברים.
באיזשהו שלב האישה באה לתת לי מפתח לחדר מסוים אבל אחרי שכנועים במקדונית מצד האיש נתנה לי חדר אחר. לא ברור למה.
בכלל, כשנכנסתי ושאלתי כמה יעלה לי חדר הוא חשב רגע ואמר 65 דולר. שניה אחרי נכנס איש מבוגר והוא שילם 70 דולר... וזה אחרי שהזוג הקשיש כמעט שידך אותנו לישון ביחד. או משהו.
מחר אני אנסה לתכנן קצת יותר טוב עם המלונות ולראות איפה באיזור שאני מתכננת לסיים מחר יש מלונות. למרות שזה לא בהכרח היה עוזר לי היום, כי ברור שיש מלונות בווינדזור, הבעיה הייתה למצוא אותם...
יש תמונות מהיום, אבל אני אעלה כבר את כולן לאלבום אחד כשאחזור הביתה.
לילה טוב!
למה שלא תפתחי חשבון בקאוצ'סרפינג?
ReplyDeleteחיבוק