Tigh me up, Tigh me down

אוקיי אוקיי.
מה נסגר?
לא כתבתי שנים.
זה כי לא הייתי פה בסופ"ש האחרון.

החיים פה איכשהו מתחילים להיות חיים.
הלימודים נכנסים לשגרה, האנשים נכנסים לשגרה, אני אפילו יודעת מה יש בטלויזיה (רק בערב ורק בערוץ מסוים, אבל לפחות אני יודעת איזה ערוץ זה!).

תודה לארז צוקרמן על הסידור של העברית, החיים שלי כל כך הרבה יותר יפים מאז שהסימני פיסוק בצד הנכון.

אז הטיול בסופ"ש היה מעולה. ממש כיף. ממש!
אני בדיוק מעלה תמונות. המקום הרגיל. אשים לינק בסוף הפוסט.

ביום שישי אחה"צ יצאנו מהאוניברסיטה והגענו בלילה למה שהוגדר כהוסטל אבל היה בעצם בקתות עץ באמצע היער.. מקום ממש יפה. ישנו שם ובבוקר יצאנו לפארק ולמקום שממנו נשכור קאנוים וציוד.
את רוב היום העברנו בקאנו.
מושג חדש שלמדנו - פורטאז'. זה כשצריך לעבור ביבשה עם הקאנו והציוד אז סוחבים את הקאנו על הגב. ואת כל התיקים. היום כבר קצת פחות כואבים לי הכתפיים והצוואר. :)
את הלילה העברנו בקאמפינג על האגם וביום השלישי שטנו בקאנו עד שהגענו חזרה לאיפה שהתחלנו. בדרך היינו צריכים לעבור כמה פורטאז'ים כאלה, אחד של 3 קילומטר..
למזלי בזה לא סחבתי קאנו אלא את החבית של האוכל שלנו, שגם הייתה כבדה בטירוף ולא נוחה, אבל לפחות לא קאנו.

אז זהו, היה כיף.

וביום שבת אני יוצאת לטיול סוסים קצר. מעניין איך יהיה..
לא שזה משנה, העיקר לשבת קצת על סוס. :)

כבר איזה שבוע וחצי שלא שתיתי אלכוהול. מה זה צריך להיות. אני לא רגילה לזה פה. אני בקריז!
טוב, לא.

וביום חמישי כבר אוקטובר.

ולחלוטין אין לי מה לכתוב יותר.

תכל'ס.


------------------------------------------------------------------------------

תמונות. סליחה על עודף תמונות הנוף, אבל זה פשוט היה יפה...

Only one, one already

היום אני חודש פה.

אני לא יודעת אם זה מרגיש לי שעבר מהר. או לאט. או מה.

איפשהו זה די מדהים אותי שאני פה כבר חודש.

נראה לי שזו הפעם הראשונה שלא מרגיש לי כאילו אני פה "רק" ככה וככה כשמרגיש לי הרבה יותר.
הגרפים נפגשו.
אולי עכשיו הזמן יתחיל לרוץ.
לא שאני רוצה שהוא ירוץ.
אבל גם לא שיזחל.


טוב, צריך להוריד כביסה.

Epiphanies

עוד עדכון שבועי.
עדכון שבועי זה קצת יותר שפוי מעדכון יומי, לא?
גם זה יהפוך להיות מיותר בטח ברגע שהשגרה תהיה אפילו יותר שגרתית.

אז השבוע התחילו הלימודים. שזה אומר בעצם שני קורסים שאני צריכה לקחת.

קורס בסטטיסטיקה (פלוס מעבדה) וקורס שנקרא contemporary problems, ויקרא מעתה CP (ממש רוצה לשים פה נקודה אבל הוא מתעקש לא לשים אותה במקום הנכון. אז הנה, עכשיו לא תהיה לו ברירה).
CP זה קורס שמורכב מ-6 חלקים, כל אחד 4 שבועות שמעביר מרצה אחר בנושא אחר. בשילוב עם מאמרים, מצגות של התלמידים ועבודות כתובות אנחנו אמורים ללמוד קצת על כל נושא שכזה.

שניהם בסדר בינתיים. נחיה ונראה.

מה עוד היה השבוע?
הייתי בבריכה כמה פעמים והיה ממש כיף. צריך לקום מאוד מוקדם בשביל זה, אז נראה כמה זמן אצליח להתמיד. לפחות כל עוד לא יורד גשם/ממש ממש קר זה לא צריך להיות מאוד בעייתי. אבל אני מניחה שאחד מהדברים האלה או שניהם יתחיל לקרות יותר ויותר.
כבר בשבוע האחרון היה יותר קר משמעותית, במיוחד בלילות שכבר נהיה קר ברמות של לילות בירושלים באמצע החורף. ורק ספטמבר...

השבוע כנראה אנסה מתישהו לתפוס שני אוטובוסים ולנסוע לוולמרט ולנסות להצטייד קצת לחורף.

מה עוד היה השבוע מעניין..

כנראה שלא יותר מדי.

אתמול בערב הייתי במסיבה בבית של כמה אנשים משנה מעלי. הם פשוט שלחו מייל והזמינו את כל המחלקה. החלטתי ללכת כי למרות הקושי שבאירועים חברתיים שכאלה, צריך לנצל הזדמנויות להכיר אנשים. וגם שבוע הבא יש מסיבה יותר רשמית של כל המחלקה לפתיחת השנה שאליה אני כנראה לא אגיע.

אז בקיצור, המסיבה הייתה חוויה מעניינת בעיקר בגלל איך שהגעתי לשם. בעצם החלטתי ללכת ברגל לאנשהו ולקחת משם אוטובוס. רק שבערך שעה לפני שהתכוונתי לצאת פתאום גיליתי שהאוטובוס עובר רק פעם בשעה וזה ממש מעיק, כי אין לי דרך לדעת אם פספסתי אותו או מה.
ואז החלטתי שאסע באופניים, למרות שלא ממש ידעתי איפה זה וכמה זה רחוק ומה יש בדרך. והיה כבר חושך וקר.
קיוויתי שאני לא נוגסת ביותר משאני יכולה ללעוס עם ההרפתקה הזאת.

את האמת, היו רגעים שהיה קצת קריפי, וגם אין לי אור, אז נסעתי על המדרכות כל הזמן. אבל בסוף הגעתי תוך איזה רבע שעה או 20 דקות. הרבה יותר מהר משחשבתי, ובכלל לא היה נורא.
בגלל שלקח לי פחות זמן משחשבתי זה יצר מצב awkward לגמרי שכמעט לא היו שם אנשים עדיין, ובכלל לא הכרתי את האנשים שגרים בבית הזה.. זה היה הזוי. אבל לא נורא. אחרי זה הגיעו גם אנשים שאני מכירה.
והיה סה"כ מאוד נחמד.
למרות שכמובן שלא הצלחתי לא לשתות למרות שידעתי שאני צריכה לחזור באופניים, ושוב יצא שחזרתי די שיכורה. אבל הקפדתי לא לצאת משם מאוחר מדי. לפחות זה.

והיום נסעתי לטיול עם ה-outdoor club לראות מפלים ברחבי המילטון. היה ממש כיף.
נסענו בסקול באס צהוב ממפל למפל, עצרנו לאכול צהריים באיזה מקום על שפת לייק אונטריו והיה ממש יפה.
ופגשתי אנשים ממש נחמדים והחלטנו שכולנו נצא גם לטיול שיש בסופ"ש הבא, שבכל מקרה די רציתי לצאת אליו. זה טיול של יומיים וחצי לפארק שנקרא Algonquin park בצפון אונטריו ואמור להיות ממש יפה.
לאנשים שפגשתי קוראים שרה, סטיב וזאק (זאק אחר, כן).
שרה ממקסיקו, עושה תואר ראשון שני במספר במחלקה שלי. היא בת 30 ועושה תואר ראשון. בהחלט יוצא דופן בנוף של צפון אמריקה.
סטיב וזאק שניהם גם בתואר ראשון. כנראה הרבה יותר צעירים ממני אבל לא שאלתי. אבל הם נחמדים.

במהלך הטיול קרו שני דברים מעצבנים ומבאסים. איבדתי את המשקפי שמש שלי ונגמרו לי הבטריות במצלמה באמצע הטיול כשבבית יש לי מלא ספייר אבל שכחתי לקחת.
אבל אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מתבאסת כי זה סתם שטויות ובאמת לקחתי את זה בקלות והמשכתי הלאה.
ואז פתאום מצאתי בטריות זרוקות בתיק שגם היו ריקות אבל נתנו לי עוד כמה תמונות עד שהן נגמרו.
ואז מצאתי את המשקפי שמש על הרצפה באוטובוס!!
אני מנכסת לפחות חצי מזה לכוחה של מחשבה חיובית. :)

ואיקבל חזר אתמול במפתיע. חשבתי שהוא חוזר היום. ישבתי בסלון עם המחשב ופתאום הוא פשוט הגיע.
אבל עכשיו נלס לא פה עד יום שלישי בערב אז אנחנו עדיין רק שניים.

וזה כל מה שיש לי לספר כרגע, נראה לי.

אה, אני יכולה לספר שביום רביעי היה לנו אירוע גבינות ויין של המחלקה שבו הציגו את כל הסטודנטים החדשים. כל אחד היה צריך לעמוד על כסא והמנחה שלו (או מישהו מטעמו) הציג אותו.
רובן לא היה אז זאק הציג אותי. הוא אמר בין היתר שאני אוהבת סוסים, אז אחרי זה ניגשו אלי כל מיני אנשים ודיברו איתי על זה. היה משעשע.

אה, ואתמול יצאתי לרכיבה על האופניים באחד השבילים וראיתי מלא אנשים רוכבים על סוסים ממש יפים. היה איזה אירוע כזה שמלא אנשים יצאו לטייל ביחד וכולם התאספו. היה ממש מגניב. ראיתי סוסים מאוד יפים.

איזה חוסר כרונולוגיה.

ואם כבר מדברים. רשימה של חיות לא רגילות שראיתי פה בינתיים:
1. סנאים
2. צ'יפמנקס
3. שני איילים ממש ממש קרובים אלי איזה יום ליד שביל אופניים כלשהו.
4. רקון בחצר של השכנים
5. ארנבון (או ארנבת?) חוצה את השביל ממש לפני.


וחוץ מזה...
כל מיני דברים על הפרק.
שיתבהרו בקרוב.


תמונות מהיום
תסלחו לי שהן לא משהו הפעם. אני מצלמת יותר טוב כשאני לבד. :)

Learning to live

לא כתבתי כל השבוע.

אני לא הולכת להכנס לפרטי פרטים של השבוע הזה.
אבל הוא היה ארוך ומעייף, ומאוד חברתי. (ועל כן מעייף... :) )

יום ראשון היה טורונטו שהיה ממש כיף.

יום שלישי היה אירוע לסטודנטים חדשים (תארים מתקדמים) שהיה הזוי.. משהו עם הרבה תופים. לכל הקהל היו תופים והייתה הפעלה הזויה עם זה. לא ברור בעליל.
את האירוע הזה העברתי עם 3 סטודנטים ממעבדת הדגים של סיגל בלשיין.

יום רביעי היו כל מיני דברים.
ואחה"צ סוף סוף פגשתי את כל האנשים שהולכים להיות בכיתה שלי. כלומר, אלה שמתחילים השנה.
היה לנו מפגש כזה של כולם.. שאחריו הלכנו לפיניקס (הפאב באוניברסיטה) ואחריו לפאב אחר, ומשם הלכתי עם עוד בחור אחד למסיבה דומה לזו שהייתה בבית של רובן, אבל בבית של סיגל.

כבר אמרתי שכל מה שאני עושה פה זה לשתות?

האמת, לא מצאתי את עצמי מתחברת יותר מדי לאף אחד מהשנה שלי.
כל הערב הזה איכשהו יצא שבעיקר דיברתי דווקא עם אנשים מהשנה שמעלי או בכלל אחרים.
וזה היה קצת מבאס.

אז יום חמישי היה יום די מבאס איפשהו.
והלכתי לשיעור שאני מתרגלת רק כדי לגלות שהמרצה בכלל התבלבל וזה לא ביום חמישי אלא שלישי.
חשבתי שרק אנשים שלא גרים במדינה דוברת אנגלית עוד יכולים להתבלבל בין
Tuesday
ל
Thursday
.

משעשע.
אבל מסתדר לי מצוין, כי זה אומר שאוכל ללכת למשהו אחר ביום חמישי שרציתי ללכת אליו
Animal behaviour journal club

הדרכים ההזויות להתגבר על בעיות האנגלית-עברית הקשות שיש פה...
חצי מהזמן אני לא כותבת בדיוק כמו שהייתי רוצה כי הכל סתם מתחרבש וזה מוציא אותי מדעתי.
אני לא מבינה למה בממשק של ג'ימייל אפשר לעשות שלא יהיו את הבעיות האלה ופה לא.

בכל מקרה,
אחרי זה הייתה לי הפגישת מעבדה הראשונה שלי. שהייתה נחמדה.
לא הייתי צריכה עדיין להגיד יותר מדי כי לא עשיתי יותר מדי.
מתישהו גם זה יגיע.
כנראה שנזמין ג'וקים בקרוב כי בחורף תהיה בעיה להשיג אותם.
שזה דווקא מגניב, כי אני אשמח להתחיל לעשות משהו קצת מעשי ולא רק לקרוא כל החורף.

יום שישי.
הלכתי לשיעור שאני מתרגלת. היה בסדר. עזרתי בכמה דברים טכניים ובעיקר פשוט ישבתי בשיעור וניסיתי להקשיב.
לא יודעת בדיוק איך זה יהיה עדיין. זה ממש לא חומר שאני סופר בקיאה בו. חלק מהדברים למדתי בעבר אבל זה היה לגמרי מזמן.
אבל יהיה בסדר.

ואז הלכתי לפריידי סושל שוב.
הפעם היה הרבה יותר מלא משבוע שעבר. היו אנשים מהשנה שלי אבל לא הרבה כמו שחשבתי שיהיו.
אבל היו כל מיני פרופסורים וכל מיני אנשים שעוד לא פגשתי, אז היה נחמד.
באיזשהו שלב מצאתי את עצמי עם חבורה של אנשים מהשנה שלי, ואחרי איזה שעתיים החלטנו שנמשיך לפיניקס.
אז היינו איזה קבוצה של חמישה אנשים שהלכה לשם. את רובם זכרתי מהפגישות הראשוניות אבל עם אחד מהם אף פעם לא דיברתי קודם, נראה לי.
בכל מקרה, היה ממש נחמד.
הרבה הרבה בירה, שוב.

הפעם באמת נסעתי על האופניים חזרה שיכורה.. זו הייתה חוויה מעניינת.
במיוחד כשכמעט נפלתי כשניסיתי לעלות.......
אבל הייתי זהירה והגעתי בשלום.
אתם יודעים שיש חוק שאסור לרכב על אופניים שיכורים? קטעים.

היום.
היה אירוע לסטודנטים זרים חדשים, כל היום.
אז הייתי שם מ-10 בבוקר עד איזה 6 בערב.
את החלק הראשון ביליתי עם מישהו מהשנה שלי שבא מניו זילנד ויש לו בעיית מבטא+דיקציה שגורמת לו להיות מאוד לא ברור. אבל מתרגלים.
הסבירו לנו כל מיני דברים מעניינים יותר או פחות.
מעניין למשל שיש בקנדה חוק שאסור לשתות אלכוהול סתם ברחוב. מותר בפאב או בבית. אסור לשבת על הדשא או על ספסל ברחוב ולשתות בירה. זה בניגוד לחוק.
יש בזה משהו חכם, אני חושבת. אני יודעת שגם בארץ חשבו לעשות את זה, אבל הרי גם אם יעשו את זה אף אחד לא יאכוף את זה..

אז למדתי כל מיני דברים.

מתישהו פגשתי סטודנטית שמתחילה תואר שני ביחב"ל ושאר היום הסתובבתי איתה.

הערב כמובן נגמר בפיניקס (אבל לא שתיתי!)
יש גבול.

אוי, והיה קטע לגמרי הזוי באיזשהו שלב שהתחיל איתי איזה דוקטורנט מניגריה או משהו...
הוא קצת הטריד אותי בשאלות שלו כי הוא ממש שאל אותי איפה אני גרה וכל מיני כאלה..
ואז ביקש ממני טלפון או אימייל.. והיה לי לא נעים, אז נתתי לו אימייל, אבל ניסיתי כזה להבהיר שאני לא ממש יודעת מה הוא רוצה וש.. לא יודעת.
זה היה ממש מוזר. הוא פשוט עצר אותי במסדרון והתחיל לשאול אותי שאלות וכאלה.

בטח יש המון דברים שקרו ששכחתי לכתוב עליהם.
אבל כנראה שלא מי יודע מה חשובים.

יש פה משהו שנקרא אאוטדור קלאב, הם מארגנים טיולים לכל מיני מקומות בקנדה וכאלה..
אני הולכת להצטרף ולנסות לצאת לכמה טיולים.
מה הטעם להיות בקנדה אם אני כל החיים רק אשאר בהמילטון...
מקווה שזה יצא לי.

מחר:
קניות
אופניים
צ'קים
לנוח.

הכי חשוב.


וביום שני מתחילים הלימודים.
מעניין איך זה יהיה.
י

Toronto

תמונות

One big holiday

בהחלט יום פרודוקטיבי.

זה התחיל בעצם מזה שלפני כמה ימים ראיתי איזו מודעה ליארד סייל (איך קוראים לזה בעברית??) כלשהו במקום שידעתי שהוא קצת רחוק מפה, אבל לא ידעתי בדיוק איפה הוא.
ורשמתי לעצמי את הכתובת ואמרתי לעצמי שאלך. כי אני אוהבת כאלה כי תמיד יש כל מיני מציאות ושטויות, וגם כי אני באמת מאוד צריכה מציאות ושטויות לחדר שלי. ואולי אפילו אמצא איזה רהיטים שאני צריכה.
ואיכשהו אביא אותם הביתה..

בכל מקרה, במפה הבנתי שזה קצת רחוק, אבל חשבתי שמה אכפת לי, אסע לראות.
ואתמול בלילה מריפייר אמרה לי שאני יכולה גם להסתובב פה באיזור, כי זה זמן שכולם עושים מכירות כאלה או סתם שמים רהיטים ודברים על המדרכה שאנשים יקחו.

אז היום בבוקר לקחתי את האופניים ויצאתי להסתובב באיזור לחפש כל מיני דברים.
נסעתי לאיזור שנקרא ווסטדייל (איפה שהבנק שלי ועוד דברים) והסתובבתי שם ולא מצאתי כלום. אבל היה מעניין להסתובב שם ברחובות שעוד לא הייתי בהם אף פעם.
ואז, אחרי שהסתובבתי די הרבה והחלטתי שאני אוותר ואסע למקום הרחוק הזה, ראיתי בית כזה עם שלט לידו של מכירת רהיטים אבל לא ראיתי שום דבר והבנתי שצריך ממש להכנס לבית וזה.. ולא הייתה לי סבלנות. אז ויתרתי.
והתחלתי לנסוע הביתה.
ואז על הרחוב הראשי בדרך הביתה פתאום ראיתי יארד סייל כזה של כל מיני פיצ'יפקס. לא היו שם רהיטים ודברים, אבל עצרתי להסתכל בכל מקרה.
היו שם מלא מלא מלא דברים.. אני מתה על שטויות כאלה.
בסוף קניתי פח קטן עם ציור יפה בדולר ועוד ציור לתלות על הקיר ב-10 סנט.

ואז רכבתי עם השלל הביתה (אין לי סל ושום דרך לסחוב דברים, אז הייתי צריכה לנסוע עם זה ביד ולשים בבית כדי שאוכל להמשיך בסיבוב).
בדרך גיליתי איפה הייתה המכירת רהיטים הזאת שראיתי קודם (הצלחתי לאבד את איפה זה היה קודם) ואמרתי לעצמי שאשים את הדברים בבית ואחזור לשם בכל זאת.
כי מה שבאמת רציתי למצוא זו מראה לחדר וחשבתי שאולי אמצא את זה שם.

כשחזרתי הביתה גיליתי שבדיוק בבית מולינו יש גם יארד סייל.
אז הלכתי להסתכל. גם שם היו כל מיני דברים מגניבים, ובסוף קניתי ממנה שולחן קטן כזה עם מדף.. קשה להסביר.. חמוד כזה. ב-15 דולר.

וואי, עליתי עכשיו למעלה כי האזעקת אש שלנו צפצפה שעה וזה חרפן אותי. כנראה בגלל שנלס הכין לחם וזה נשרף קצת או משהו. איזה רעש מעצבן.

בכל אופן, למזלי את השולחן לא הייתה לי בעיה לקחת הביתה כי זה היה בדיוק מול.

ויצאתי שוב.
למקום שראיתי קודם.
והלכתי לשם ואיזו אישה באה והלכה איתי לבית אחר שאיזה חבר שלה מוכר אז מוכרים את כל התכולה שלו.
היו שם כל מיני רהיטים די גדולים שלא ממש רלוונטים בשבילי.. וגם לא ממש ידעתי איך אני אסחוב.
בסוף קלטתי איזו מנורת שולחן כזאת שעמדה שם ולקחתי אותה.
בעקרון זו לא בדיוק הייתה מכירה, זה היה כזה, קחו את הרהיטים ותשאירו תרומה לכנסיה שנמצאת ליד.....
אבל לא היה לי נעים פשוט לקחת אז נתתי לה את כל המטבעות שהיו לי, שזה היה קצת פחות מ-2 דולר.
תכל'ס כנראה שילמתי יותר ממה שהמנורה הזאת שווה.. אבל לא נורא. היא די מגניבה.

ואז.
(אחרי שנסעתי באופניים עם המנורה הביתה לשים אותה שם)
החלטתי שאני אסע למקום הרחוק הזה. כי מי יודע, אולי יהיה שם משהו מגניב.
אז התחלתי לנסוע ולנסוע ולנסוע. באיזשהו שלב כבר נכנסתי לאיזור שאני לא מכירה. והמשכתי לנסוע ולנסוע.
ואז.. נהייתה עליה ענקית. ואיכשהו בסוף עליתי אותה. וכשהגעתי למעלה ראיתי שיש ירידה ואז מיד שוב עליה ענקית. אז אמרתי לעצמי שאני אוותר וזהו כי ידעתי שזה גם עוד די רחוק.
אבל בסוף החלטתי שלא. וירדתי ועליתי את העליה הבאה.
וכשהגעתי למעלה ראיתי עוד ירידה ועוד עליה ממש ענקית....
ובשלב הזה ויתרתי, כי ידעתי שיש לי עוד הרבה לנסוע ונסעתי כבר די הרבה רק כדי להגיע לשם ולא היה נראה שהעליות והירידות האלה נגמרות.
אז עשיתי אחורה פנה וחזרתי את כל הדרך.

לפני שחזרתי הביתה החלטתי לעשות סיבוב גם באיזור שליד הבית שלי ממש לחפש דברים.
לא ממש מצאתי שום דבר, אבל הסתובבתי קצת ברחובות שלא הכרתי שוב.
ובאיזשהו שלב עליתי עליה קשה כזאת, ואיך שאני מסיימת אותה באים מולי בחור דתי כזה עם ילדים, ובנונשלנטיות גמורה מדבר עם הילדים שלו עברית.
אני לא יודעת כמה זה היה שקוף שפשוט עצרתי ובהיתי כזה.. אבל בכל מקרה עצרתי כדי לנוח רגע אחרי העליה אז אולי זה לא היה כזה ברור.
איזה הזוי.. והיו כל מיני אנשים שהלכו לאותו כיוון, כאילו יש שם בית כנסת או משהו. אשכרה יש פה הרבה יותר יהודים/ישראלים ממה שאי פעם ציפיתי.

ואז באתי הביתה והתחלתי קצת לעבוד על החדר.
הבאתי מהגראג' שלנו מעין מעמד כזה לטלויזיה שהיה שם, והעפתי מהחדר שלי את השולחן כתיבה הזה שהיה לי.
אז עכשיו הטלויזיה עומדת על המעמד וחוץ מזה יש את השולחן הקטן שקניתי.
ואין שולחן כתיבה.
אבל בכל מקרה לא השתמשתי בו גם כשהיה.
ואם אהיה חייבת שולחן פשוט לא אשב בחדר שלי. ויש לי גם משרד, בכל זאת.

ותליתי את הציור. ושמתי את המנורה. והחדר נראה יותר מגניב.
אבל עדיין המראה הענקית והמעיקה הזאת.. אבל אין מה לעשות. מתישהו אמצא מראה.

ואז הלכתי לסופר לעשות קניות.

וכמובן שאיך שנכנסתי פגשתי את הסיגל בלשיין הזאת שהתחילה לדבר איתי בעברית. וזה ממש מבלבל אותי הסיפור הזה. אני לא יודעת איך לענות.. אז אני עונה בכל מיני כאלה "היי", "אוקיי" נייטרליים :)))
מזל שהבת שלה הייתה איתה והבת כנראה יודעת רק אנגלית כי היא עברה לאנגלית כדי לדבר עם הבת.

בכל מקרה,
ניסיתי לחשוב יצירתי אז הייתי שם די הרבה זמן ועברתי בכל המעברים וקניתי כל מיני דברים.
ואז פתאום ראיתי את הדבר המגניב הבא:



כבר שנים על שנים שאין לנו את זה בארץ. אבל פה יש! ועוד בהשגחת הרב ממאנשעסטער.
והמשכתי להסתכל על המדף הזה.. ויש שם כל מיני קליק... ומקופלת.. ומסטיק מאסט.. וכל מיני דברים ממש ישראלים כאלה. ואני אומרת לעצמי בתסכול, אשכרה יש פה מלא דברים ישראלים, לא יכול להיות במבה??



!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא ברור איך לא ראיתי את זה בכל הביקורים הקודמים!!!
כמובן שקניתי לנסות. מעניין אם זה אותו הדבר. כי האריזה שונה לגמרי.

וכשניגשתי לקופה לשלם, ראיתי שלבחור שלפני יש ביד.. מראה! בדיוק כמו שאני צריכה!
שיו.
אז הלכתי שוב לאיזור שיש את כל הדברים לבית (שהייתי בו כבר קודם) לחפש את המראה. עברתי שם קודם בצורה די יסודית אז לא ממש הבנתי איך פספסתי את זה. אבל למרות שעברתי שוב וחיפשתי בכל מקום, לא מצאתי.
בסוף שאלתי מישהו והוא הראה לי איזו קופסה שהייתה איפשהו שהיו בה מראות כאלה. ב-10 דולר. כמעט כמו שיארד סייל! רק לא בסגנון עתיק/מעץ כזה כמו שאפשר לצפות למצוא ביארד סייל.

ללכת עם זה הביתה היה קצת מאתגר, אבל הסתדר בסוף.

בעקרון זו מראה שבאה עם ווים כאלה לתלות על הדלת.. אבל תליתי אותה על הקיר עם דבק דו"צ ובווים והברגים האלה לא השתמשתי בכלל.

ועכשיו החדר שלי נראה ממש נחמד.
יש עוד דברים שדורשים שיפור אבל אין ספק שזה הרבה יותר טוב.
ובקרוב יגיעו לי עוד פוסטרים שהזמנתי ואז גם הקיר מעל המיטה לא יהיה כל כך גדול וריק.

ועכשיו אני יושבת פה ומסתכלת בספר שלי על טורונטו ומסתכלת במפה וחושבת מה אני אעשה מחר.
בטח אוציא מלא כסף...
כל מה שאני עושה פה זה להוציא מלא כסף. אה, ולשתות אלכוהול.
בינתיים.

וגם ביום שני אין לימודים כי זה לייבור דיי.
כאילו, מה זה אין לימודים. אני לא אמורה ללכת לבי"ס. אבל כנראה שמה שאעשה זה אשאר בבית ואקרא חומר של לימודים.


וסך הכל מגניב.
י

A promise to return

העניינים מתחילים להתחמם.

טוב, אולי לא ממש.
עוד שבוע וחצי מתחילים הלימודים. הלימודים של תואר ראשון מתחילים כבר שבוע הבא, כלומר שאני מתחילה לתרגל שבוע הבא. (אם לא תהיה שביתת מתרגלים, כנראה שלא תהיה)

אתמול הייתה לי שוב שיחה עם רובן. היה מעניין. דיברנו על זה שכרגע אין ממש טעם שאשכרה נביא ג'וקים מאיפשהו כי בכל מקרה יקח עוד די הרבה חודשים עד שאני אוכל להתחיל לעשות ניסויים. לא הולך להיות לי המון זמן מיותר. יש מצב שרק בקיץ בכלל אתחיל ממש לעשות ניסויים. אבל נראה.
דיברנו גם על עוד דברים אבל זה בעצם העיקר.

אתמול פגשתי גם את המרצה שמעביר את הקורס שאני מתרגלת. אני חושבת שהוא קוריאני או משהו. נראה לי שזה יהיה קורס מעניין.
הוא נראה לי קצת חרד מזה שאני מתרגלת את הקורס שלו. הוא שאל אותי אם אני בטוחה שאני מתרגלת את הקורס הזה וכו'.. הבנתי שהוא מרצה יחסית חדש ושהוא רגיל שהמתרגלים שלו מכירים את הקורס כבר (לקחו אותו בתואר ראשון או משהו). אבל הוא יחיה. לא נראה לי שזה יהיה בלתי אפשרי, אפילו אם הרקע שלי בנוירוביולוגיה יכול להיות נרחב יותר.

והיום הלכתי ל
ל
וואי, ממש מסובך פה עם העברית והאנגלית. בעיקר מאז שהעברתי את הממשק של הבלוג להיות באנגלית. אבל גם קודם זה ממש לא עבד כמו שצריך. אז נעשה תעתיק. היום הלכתי לפריידי סושייל, שזה משהו של המחלקה לפסיכולוגיה, שכולם נפגשים באיזה חדר בבניין ומביאים בקבוקי בירה וכל בקבוק עולה דולר וסתם יושבים ושותים בירה. מחלקה משעשעת..

ראיתי מודעה לאיזה יארד סייל שיש מחר איפשהו וחשבתי ללכת. אבל האמת שנראה לי שזה יחסית רחוק, וגם אם אני אמצא שם משהו אני לא ממש אוכל להביא את זה הביתה. אבל נראה, אולי אלך בכל זאת. נגלה עד כמה זה רחוק.. זה באיזור איפה שרובן גר, אבל אולי זה יחסית יותר קרוב לפה.
אולי יהיה מעניין גם אם אני לא אמצא מה לקנות. אני אוהבת מכירות כאלה, שאנשים מוכרים את התכולה של הבית שלהם בגרושים, זה כיף.

ביום ראשון אולי אסע לטורונטו סתם לטייל.
טורונטו כל כך קרובה שברור לי שאני אצטרך להכיר אותה יחסית טוב. לא גרים ליד עיר כזאת גדולה ומגניבה בלי לבקר בה. אז קניתי כרטיסיה של 10 נסיעות לשם. אני אדאג להשתמש בכולן במשך שנתיים. זה סה"כ 5 פעמים לנסוע הלוך חזור.

אה!
והפוסטר שלי הגיע.
איכשהו הוא גם ישב למעלה בגליל שלו לפחות יום שלם בעודי מסתכלת עליו ולא קולטת בכלל מה זה..
עד שפתאום נפל לי האסימון.
לכל הסקרנים, הנה הוא:






לא יודעת, אני ממש מתה עליו. איך שראיתי אותו ידעתי שאני צריכה אותו.
למרות שאולי הייתי בוחרת פוסטר של הופעה אחרת, לאו דווקא של קולדפליי, אבל בכל זאת יש שם את סנו פטרול (שזה איך שמצאתי אותו), ואי אפשר להתעלם מהרלוונטיות שלו עבורי.

נלס הכין יוגורט.. ויצא ממש מגניב. נראה לי מגניב להכין דברים כאלה לבד. אמרתי לו שפעם הבאה שיראה לי איך הוא עושה את זה.. זה טיפה התעסקות וצריך לקנות כמה דברים, אבל זה די מגניב. בינתיים אני אמשיך לקנות דליים של יוגורט בסופר. חבל שבארץ אין דליים.

בשבוע האחרון היה מזג אויר ממש מעולה. מסתבר שהיה פה קיץ לא משהו, וכולם נורא מרוצים מזה. האמת, זה כיף. כי ממש לא חם, פשוט נעים. ככה קיץ צריך להיות.. זה ממש כיף.

וזהו. לא עסוקה יותר מדי. אבל משתדלת להנות מזה עד כמה שאפשר.

המשימה הבאה - לקנות בגד ים.
י

A disquiet follows my soul

אני לא מעדכנת כל כך לאחרונה.

איכשהו איבדתי קצת את הטעם בלכתוב כל דבר שאני עושה.

ג'ק עזבה היום בבוקר ואתמול בלילה כבר הגיע השותף החדש. קוראים לו נלס.
הוא נראה די נחמד. מתחיל תואר שני בהנדסה כימית או משהו. זה מצחיק כמה הם ילדים פה כשהם מתחילים תואר שני.

לא יודעת, כל המירוץ הזה, אני לא מקנאה בהם שהם מתחילים תואר שני בגיל 23-24. מה הלחץ...
לפחות מריפייר ואיקבל יותר מבוגרים ממני, שזה משהו שלא ציפיתי לו. אבל שניהם כבר כמובן מסיימים דוקטורט.
משעשע.

קיבלתי היום צ'קים וכרטיס אשראי. זה משונה.
בכלל, כל הסיפור עם קרדיט קארד ודביט קארד מאוד משונה ומבלבל.
הרעיון שאני צריכה לשלם ידנית כל חודש את החשבון של הכרטיס אשראי.. מוזר. אני מקווה שלא אשכח.
תכל'ס אין באמת צורך להשתמש בו יותר מדי. בחנויות וכאלה אפשר לשלם עם השני.
צ'קים קיבלתי מלא והם הזויים. וגם עלו לי מלא כסף. מעצבן.
ואין להם בצד כזה מקום לרשום לעצמי מה הצ'ק הזה היה. הם לא שמעו על זה פה?
איך אני אדע אח"כ מה שילמתי...
טוב, אני מניחה שאני בכל מקרה אשתמש בהם רק כדי לשלם שכ"ד.
אלוהים יודע מה אני אעשה עם 4 פנקסים שלמים. אבל זה מה יש.

אני והאופניים נהיים חברים טובים. אתמול ושלשום יצאתי לרכיבות ארוכות.
(כמו שראיתם בתמונות)
אין לי תמונות מהרכיבה אתמול, אבל גם זה היה במקום קצת פחות פסטורלי (יחסית).
זה עדיין היה שביל מגניב כזה דרך יער..

אני מחכה שיתחילו כבר הלימודים.
כל מה שאני עושה כל היום זה לקרוא דברים.

יש לי קצת בעיה עם תפיסת הזמן.
אני מרגישה שאני פה המון זמן כבר. אני מרגישה שהיום שהגעתי לפה היה לפני ממש הרבה זמן.
אני מרגישה שפעם אחרונה שהייתי בארץ הייתה לפני חודשים.
זה קצת מוציא אותי מאיזון ההרגשה הזאת.
תחושות שלא תואמות את המציאות.

ואני ממש רוצה שהפוסטר שהזמנתי יגיע.
והיום ניסיתי להזמין את הפוסטר השני שאני רוצה אבל גיליתי שבכל מקום רוצים ממש המון כסף משלוח על זה..
חשבתי שלגור בקנדה יהפוך דברים כאלה לפשוטים יותר.
באמזון בכלל לא רוצים לשלוח לקנדה! זה ממש מוזר...
נראה איך אני אסדר את זה.. מבאס לשלם משלוח כמחיר הקניה..

ואני רוצה מראה.
כשתהיה לי מראה נורמלית ואת שני הפוסטרים, זה כבר ישפר את החדר.
הייתי רוצה לתלות עוד דברים אבל האמת שאין לי מושג מה.
אולי אני צריכה לקחת איזה אחה"צ ופשוט להסתובב לחפש חנויות ולגלות יותר מה יש פה באיזור.
הבעיה שזה סיבובים ארוכים עם האופניים (ברגל זה בכלל יקח שעות) אז אני אצטרך להשקיע בזה די הרבה זמן.
אולי מחר.
י

I just want to let time go.