עדכון שלישי ואחרון בסדרה.
אני כבר בבית, כמובן. אני פה כבר מאחה"צ.
התחלתי את הבוקר מוקדם - היו לי תוכניות מרחיקות לכת.
רציתי להספיק לנסוע צפונה עד הקצה של ברוס פנינסולה, לחזור, ולהספיק להגיע לגוולף.
גוולף, בעלי הזכרון החזק במיוחד אולי יזכרו, זה המקום שרציתי ללכת ללמוד בו במקור.
היו לי שני דברים שרציתי לעשות שם; לראות את העיר ואת האוניברסיטה, ולקנות עוגת גבינה ושוקולד טבעונית בבית קפה ספציפי בשביל מארי פייר (שלא מעכלת את חלבון החלב) (ויש לה יום הולדת ביום רביעי).
אבל נחזור להתחלה.
בוקר ערפילי במיוחד. נסעתי צפונה לקצה קצהה של הפנינסולה. בקיץ יש שם פרי שאפשר לעלות עליה ולשוט לאיזה אי. אבל זה לא פועל בחורף.
הגעתי לשם לקראת 10 בבוקר. יום ראשון. חורף. היה יום ממש יפה, אבל המקום היה נטוש. ממש עיר רפאים. היה בזה משהו מגניב, דווקא. פשוט ריק לגמרי, משהו מטורף.
הסתובבתי שם קצת, עשיתי אחורה פנה וחזרתי דרומה.
הנסיעה חזרה הייתה די נטולת מאורעות (עד כמה שאני זוכרת) וככה גם רוב הנסיעה דרומה לכיוון גוולף.
הרבה סוסים, פרות ותירס. (קצת טחנות רוח)
הייתה לי את הכתובת של הבית קפה, וזה כל מה שהיה לי.
התכוונתי להסתכל באינטרנט איך בדיוק להגיע לשם, אבל שכחתי. גם את הכתובת למעשה לא בדיוק היה לי, זכרתי ששם הרחוב מתחיל ב-wy וזכרתי בערך איפה הוא על המפה המפורטת של גוולף שהסתכלתי עליה ערב קודם (בלי לנסות לזכור כלום או לרשום שום דבר).
איפשהו בדרך נכנסתי לתחנת דלק וקניתי אטלס כבישים של אונטריו. מצחיק קצת שעשיתי את זה בסוף הטיול אחרי שכל הטיול ניווטתי עם מפה בקנה מידה די קטן (או גדול? תלוי איך מסתכלים על זה...) של אונטריו. כשקניתי את האטלס ביקשתי מהאיש להסתכל רגע על מפה של גוולף.
לחצתי על הכפתור של הזכרון הצילומי וקיוויתי לטוב.
ניווטתי לבית קפה, ואחרי זה לאוניברסיטה (במרחק מה משם) וכל זה על סמך זכרון ועל סמך מפה בקנה מידה מצחיק באטלס. היה משעשע.
העיקר שמצאתי את העוגה. :)
מקום ממש נחמד, גוולף. הרבה יותר... יאפי מהמילטון. מרגישה כמו עיר של סטודנטים כזה. כאילו קודם הייתה אוניברסיטה וסביבה נבנתה העיר. משהו אחר לגמרי מהמילטון.
הייתה לי ממש פיקסציה על גוולף, ממש רציתי ללמוד שם, אבל זה לא הסתדר. האוניברסיטה שם כנראה פחות נחשבת ופחות ממומנת, ולא הציעו לי מלגות בכלל.
יכול להיות שאם הייתי מבקרת שם מיד אחרי שהגעתי לפה הייתי מתבאסת. זו עיר די מגניבה. אבל עכשיו כשאני כבר רגילה להמילטון ומכירה את מקמסטר ואת האנשים, לא הייתי מחליפה בשביל גישה יותר קלה לחנויות ודאונטאון מגניב יותר.
אחרי שהורדתי את הדברים בבית, נסעתי להחזיר את האוטו. זה עבר יחסית בסדר, חוץ מזה שחיכיתי חצי שעה לאוטובוס שממש איחר. אבל לא נורא. סה"כ כנראה יכולתי להשאיר את האוטו עד מחר בבוקר ולהחזיר אותו ולקבל הסעה מהם חזרה, אבל העדפתי פשוט להפטר מזה. אין לי כוח להתעסק עם זה מחר בבוקר, יש לי דברים יותר טובים לעשות.
אני שמחה לחזור. בעיקר שמחה לחזור לממלכת האוכל הנורמלי. ג'אנק פוד זה טעים, אין ספק, אבל 3 ימים לחיות על זה זה קצת מוגזם אפילו בשבילי. :)
אני הולכת לעבוד עכשיו על מיון תמונות. תתעדכנו פה או בפייסבוק בקרוב ללינק (שהוא תכל'ס אותו לינק תמיד, אבל אני מניחה שזה עדיין עוזר).
לילה טוב!
אני כבר בבית, כמובן. אני פה כבר מאחה"צ.
התחלתי את הבוקר מוקדם - היו לי תוכניות מרחיקות לכת.
רציתי להספיק לנסוע צפונה עד הקצה של ברוס פנינסולה, לחזור, ולהספיק להגיע לגוולף.
גוולף, בעלי הזכרון החזק במיוחד אולי יזכרו, זה המקום שרציתי ללכת ללמוד בו במקור.
היו לי שני דברים שרציתי לעשות שם; לראות את העיר ואת האוניברסיטה, ולקנות עוגת גבינה ושוקולד טבעונית בבית קפה ספציפי בשביל מארי פייר (שלא מעכלת את חלבון החלב) (ויש לה יום הולדת ביום רביעי).
אבל נחזור להתחלה.
בוקר ערפילי במיוחד. נסעתי צפונה לקצה קצהה של הפנינסולה. בקיץ יש שם פרי שאפשר לעלות עליה ולשוט לאיזה אי. אבל זה לא פועל בחורף.
הגעתי לשם לקראת 10 בבוקר. יום ראשון. חורף. היה יום ממש יפה, אבל המקום היה נטוש. ממש עיר רפאים. היה בזה משהו מגניב, דווקא. פשוט ריק לגמרי, משהו מטורף.
הסתובבתי שם קצת, עשיתי אחורה פנה וחזרתי דרומה.
הנסיעה חזרה הייתה די נטולת מאורעות (עד כמה שאני זוכרת) וככה גם רוב הנסיעה דרומה לכיוון גוולף.
הרבה סוסים, פרות ותירס. (קצת טחנות רוח)
הייתה לי את הכתובת של הבית קפה, וזה כל מה שהיה לי.
התכוונתי להסתכל באינטרנט איך בדיוק להגיע לשם, אבל שכחתי. גם את הכתובת למעשה לא בדיוק היה לי, זכרתי ששם הרחוב מתחיל ב-wy וזכרתי בערך איפה הוא על המפה המפורטת של גוולף שהסתכלתי עליה ערב קודם (בלי לנסות לזכור כלום או לרשום שום דבר).
איפשהו בדרך נכנסתי לתחנת דלק וקניתי אטלס כבישים של אונטריו. מצחיק קצת שעשיתי את זה בסוף הטיול אחרי שכל הטיול ניווטתי עם מפה בקנה מידה די קטן (או גדול? תלוי איך מסתכלים על זה...) של אונטריו. כשקניתי את האטלס ביקשתי מהאיש להסתכל רגע על מפה של גוולף.
לחצתי על הכפתור של הזכרון הצילומי וקיוויתי לטוב.
ניווטתי לבית קפה, ואחרי זה לאוניברסיטה (במרחק מה משם) וכל זה על סמך זכרון ועל סמך מפה בקנה מידה מצחיק באטלס. היה משעשע.
העיקר שמצאתי את העוגה. :)
מקום ממש נחמד, גוולף. הרבה יותר... יאפי מהמילטון. מרגישה כמו עיר של סטודנטים כזה. כאילו קודם הייתה אוניברסיטה וסביבה נבנתה העיר. משהו אחר לגמרי מהמילטון.
הייתה לי ממש פיקסציה על גוולף, ממש רציתי ללמוד שם, אבל זה לא הסתדר. האוניברסיטה שם כנראה פחות נחשבת ופחות ממומנת, ולא הציעו לי מלגות בכלל.
יכול להיות שאם הייתי מבקרת שם מיד אחרי שהגעתי לפה הייתי מתבאסת. זו עיר די מגניבה. אבל עכשיו כשאני כבר רגילה להמילטון ומכירה את מקמסטר ואת האנשים, לא הייתי מחליפה בשביל גישה יותר קלה לחנויות ודאונטאון מגניב יותר.
אחרי שהורדתי את הדברים בבית, נסעתי להחזיר את האוטו. זה עבר יחסית בסדר, חוץ מזה שחיכיתי חצי שעה לאוטובוס שממש איחר. אבל לא נורא. סה"כ כנראה יכולתי להשאיר את האוטו עד מחר בבוקר ולהחזיר אותו ולקבל הסעה מהם חזרה, אבל העדפתי פשוט להפטר מזה. אין לי כוח להתעסק עם זה מחר בבוקר, יש לי דברים יותר טובים לעשות.
אני שמחה לחזור. בעיקר שמחה לחזור לממלכת האוכל הנורמלי. ג'אנק פוד זה טעים, אין ספק, אבל 3 ימים לחיות על זה זה קצת מוגזם אפילו בשבילי. :)
אני הולכת לעבוד עכשיו על מיון תמונות. תתעדכנו פה או בפייסבוק בקרוב ללינק (שהוא תכל'ס אותו לינק תמיד, אבל אני מניחה שזה עדיין עוזר).
לילה טוב!
No comments:
Post a Comment