אני רוצה לפתוח במשהו משעשע ששכחתי לכתוב עליו פעם קודמת.
נתחיל מזה שבקנדה קוראים לשירותים washroom. זה מצחיק בלי קשר לכלום כי כאילו אפילו להגיד bathroom כבר למשהו לא נימוסי.. בארה"ב אומרים restroom גם. אבל לא, פה זה washroom.
אבל זה עוד מילא.
תארו לעצמכם שאתם בקמפינג, אמצע היער, אין כלום מסביב, ואנשים מכריזים שהם הולכים ל-washroom. והולכים להשתין מאחורי העץ. אם זה לא האמ-אמא של כל היופימיזמים בעולם אני לא יודעת מה כן.....
זה ממש הצחיק אותי. שוב ושוב ושוב.
בערב הראשון של הטיול שבוע שעבר ראינו כל כך הרבה כוכבים.... זה היה פשוט מדהים. לא ראיתי כוכבים ככה המון זמן. ממש כל השמיים היו מלאים. וראו את שביל החלב. זה היה מטורף. פשוט שכבתי ובהיתי בזה איזה 10 דקות.
בלילה השני היו עננים.
וחבל, כי היינו במקום בלי אור בכלל. יכול היה להיות אפילו יותר מטורף.
עובר עלי שבוע עמוס וחסר מזל משהו.
אני מנכסת לפחות חלק מזה לכוחה של מחשבה שלילית.
:)
ביום שני, אחרי שחזרתי מהטיול, הלכתי לקניות בבוקר אחרי שבקושי הצלחתי לקום מהמיטה כי הייתי ממש עייפה וכאבו לי הכתפיים והצוואר מכל הסחיבות. ירד גשם ונסעתי באופניים בין השלוליות וניסיתי לא להשפריץ על עצמי בוץ עד כמה שאפשר. איך שהגעתי לסופר ובאתי לקשור את האופניים, גיליתי ששכחתי את המפתחות בבית. טסתי הביתה בתקווה שעוד יהיה שם מישהו ואני לא אנעל בחוץ.. כמובן שכולי התמלאתי בוץ. למזלי איקבל עוד היה בבית. וחזרתי שוב לסופר בשלוליות.
ביום חמישי היה לי יום ארוך בטירוף.
אחרי יום שלם בבי"ס שכנעו אותי ללכת לראות איזה משחק סופטבול (שזה כמו בייסבול עם כדור אחר וזריקה אחרת, או משהו הזוי כזה) שאנשים מהמחלקה שיחקו. וזה היה בערב. ואיכשהו נתקעתי פה עם כמה אנשים עד הערב. ואז הלכנו לשם. והיינו שם. המשחק עצמו היה די נחמד האמת. ואז הלכנו לפיניקס לשתות בירה. אבל לא יודעת, לא כל כך נהניתי. אני פשוט לא מוצאת אנשים שבאמת מעניין לי לדבר איתם. לפחות לא מהאנשים שהייתי איתם באותו ערב.
חזרתי הביתה ממש מאוחר. מה שלא היה בתכנון כי היו לי מאמרים לקרוא לקורס שאני מתרגלת.
אז ביום שישי בבוקר ישבתי וקראתי אותם. והם היו קשים ומעיקים.
ואז הגעתי לשיעור וגיליתי שקראתי בטעות את המאמרים של שבוע אחרי. ועכשיו אני צריכה לקרוא את המאמרים של השבוע לפני שאני בודקת להם את השטויות שהם מגישים. אבל כרגע אין לי זמן להגיע לזה.
ובערב הייתה מסיבה מחלקתית שכזאת. שהקטע שלה הוא שיש אוכל, אבל מי שרוצה לשתות משהו מעבר ללימונדה צריך להביא את זה. BYOD - Bring your own drink. זה קטע שיש פה.
אז אמרתי, טוב. אני צריכה ללכת לתחנת אוטובוס לנסוע לשם, בדרך אני אעבור באיזה מעין מכולת כזאת שיש בדרך ואקנה משהו. הלכתי לשם - כלום. אין זכר למשקאות אלכוהוליים. טוב, אני אעשה מאמץ מיוחד ואלך עד הסופר הגדול כי לא נעים לבוא בלי כלום. הלכתי עד לשם, שזה סיבוב לא קטן, וכלום. אין כלום!
ואז הבנתי שלקנדים יש כנראה איזה קטע לגמרי הזוי על אלכוהול שהגיע הזמן שאני אגלה מה הוא. קניתי בראוניז, כי לא נעים לבוא בלי כלום, ונסעתי למסיבה.
גם אחרי שירדתי מהאוטובוס הייתה עוד הליכה לא קטנה, ואת כל זה אני עושה עם המגפיים שלא ממש נעלתי מאז החורף שעבר. וזה מתחיל לכאוב. וכל הזמן רוצה להתחיל לרדת גשם. לפני שהגעתי גם באמת התחיל, אבל לא רציני.
במסיבה עצמה היה ממש נחמד האמת. פגשתי עוד פרופסור שעשה שבתון בישראל ויודע קצת עברית. ובאמת היה ממש נחמד סה"כ. אבל אחרי זה אנשים עוד רצו לצאת לכל מיני מקומות או לא יודעת מה.. וזה איפה שאני מרגישה את ההבדל. גם אין לי את היכולת להיות איתם כל כך הרבה זמן רצוף (ועוד אחרי יום קודם..) וגם, יש לי דברים הרבה יותר טובים לעשות בחיים מלצאת בשרשרת עד 3 בלילה... זה לא כזה מעניין אותי.
אז הלכתי הביתה. בשלב הזה כבר ממש בקושי יכולתי ללכת.
איכשהו הגעתי הביתה.
ואין לי בכלל עור על העקבים. זה מאוד מעניין.
היום היה הטיול סוסים.
היה מאוד נחמד. קשה להגיד שזה היה טיול סוסים בדיוק. זה היה סיבוב כזה מסביב לאיזור שם שלקח משהו כמו חצי שעה.. אבל היה נחמד לרכב שוב.
אחרי זה גם נתנו לנו קצת לעשות טרוט במגרש... מרגש ביותר!
היה לי סוס חמוד מאוד.
אבל אוכפי ווסטרן זה פשוט לא זה. מה לעשות.
את הדברים שלי השארתי בלוקר שבמרכז האתלטי, שבו אני יכולה לשים דברים במהלך היום ולנעול עם מנעול שלי.
חזרתי הביתה, כשכל הדרך מטפטף עלי גשם בקטנה, ואיך שהגעתי הביתה הבנתי ששכחתי את הקסדה שלי בלוקר. שגם לא נעול וגם אסור להשאיר בו דברים במהלך הלילה. אז הסתובבתי וחזרתי. וכמובן שבאמצע הדרך התחילה סופה עם גשם מטורף ורוח מטורפת שאם רק לא הייתי שוכחת את הקסדה, הייתי בדיוק בדיוק נמנעת ממנה.
אז נרטבתי לגמרי, הגעתי לשם, לקחתי את הקסדה וחזרתי שוב את כל הדרך.
וסידרתי את החדר ושאבתי כדי להרגיש שעשיתי משהו.
וקראתי מאמרים שאני צריכה למחר. כי אני צריכה לכתוב עבודה. וזה מה שאעשה מחר. למרות שצריך גם לעשות קניות מתישהו.
ולא יודעת.
אני רוצה לראות כוכבים שוב.
