פעם בכמה זמן צריך לעדכן, לא?
לכל מי שתוהה, אני אהיה בארץ מה-13 לדצמבר עד ה-22. חנוכה. :)
סופ"ש האלווין עבר רווי במסיבות.
טוב, שתיים. אבל שתיים בסופ"ש אחד זה די הרבה.
אני מניחה שיכולתם לראות בפייסבוק בערך למה "התחפשתי". זה היה בשילוב עם מכנסי רכיבה והמגפי שלג החדשים שלי (שהם בסימן הסגול).
קיבלתי די הרבה הצעות למה אני במהלך המסיבה המחלקתית. בין ההצעות היו "היפית" "רוקרית משנות ה-80" וגם דברים יותר ספציפיים כמו אקסל רוז וג'ימי הנדריקס. לא בדיוק מה שכיוונתי אליו, אבל נראה לי שהצורה שבחרתי לקשור את הבנדנה גרמה לזה. אבל אהבתי את זה ככה. בערב השני גם הוצאתי את השיער מהבנדנה בצדדים מה שבכלל גרם לי להראות כמו משהו היישר משנות ה-70. :)
אבל היה בהחלט כיף. אפשר לתקשר עם הרבה אנשים חדשים כשכולם קצת שתויים.
השבוע הזה נפתח בסימן שביתה. האיגוד של המתרגלים שובת. יש די הרבה חילוקי דעות בקשר לזה בקרב המתרגלים, ואני לא ממש יודעת איפה אני עומדת.
בינתיים החלטתי שאפסיק לעבוד (בניגוד לאנשים שמתכננים להמשיך לעבוד) ואראה מה קורה. אם אחרי שבוע שבועיים זה לא נפתר, יכול להיות שאחזור לעבוד. סה"כ התנאים שלי טובים ואני מרוצה מהם. אני מוכנה לשבות בשביל מטרה משותפת, אבל סה"כ לא מרגיש שהאיגוד הזה בהכרח מחזיק את בדעה שצריך לכבד את דעת הרוב, וזו בעיה. קשה להחליט לאן ללכת עם זה.
השבוע אני צריכה להציג את המחקר שלי בפגישת מעבדה. סה"כ זה לא ביג דיל, זה רק רובן, זאק וקורין. ועוד שתי בנות שעובדות במעבדה ואני בקושי מכירה. אפילו לא צריך מצגת פאוורפוינט, כי אין לי ממש מה להראות עדיין...
אני צריכה לרדת למעבדה בהזדמנות לראות את הארבה. פעם אחרונה שראיתי אותם הם היו קטנים וצעירים. עכשיו הם בטח גדולים. וורודים. אולי. יש להם איזשהו שלב ורוד. נראה לי שלזכרים שמגיעים להתבגרות מינית.
מארי פייר חזרה מפרו, וזה די נחמד. אפשר לדבר איתה שעות. למעשה, היא יכולה לדבר שעות ואני יכולה להקשיב שעות. היא בדר"כ מספרת סיפורים מאוד מעניינים. אתמול בערב היא סיפרה לי במשך די הרבה זמן על סבא וסבתא שלה מהולנד ועל החיים המטורפים שהיו להם. זה כלל לבנות סירה כדי לברוח מהנאצים (שרצו לגייס את סבא שלה לצבא) לחיות בסירה הזאת כמה שנים טובות, להמציא מעלית סקי, לבלות 10 שנים בואן באפריקה לצלם סרט על אריות.. משהו די מטורף. היא נתנה לי את הסרט בדיוידי, אני אראה אותו מתישהו.
בינתיים, סתיו בחוץ. איכשהו בבת אחת כל הצבעים השתנו, לא ברור לי מתי זה קרה. מחוץ לבית שלי הכל צהוב. אני מתעצלת להעלות תמונות לפיקאסה ווב, אז אשים פה כמה תמונות רק כדי לתת תחושה כללית של מה קורה ליד הדלת של הבית שלי בימים אלה.
כרגע מה שהכי בא לי זה קצת חופש, לשכור אוטו ולנסוע לטייל קצת. אולי לבקר באלבמה. בעיקר להנות מהנסיעה. אני מאוד אוהבת להרגיש שאפשר לנסוע כמה שרוצים ולאן שרוצים ותמיד אפשר לנסוע עוד. נראה לי שזו תסמונת של ישראלים. בארץ אין לאן לנסוע.. פה אפשר לנסוע חודשים ופשוט להמשיך. מטורף. אנשים חיים בקנדה כל החיים שלהם ולא ראו אף פעם אפילו רבע ממנה.
אני עוד אטייל פה מתישהו. יש המון מקומות שאני מאוד רוצה לראות. אבל בינתיים אין זמן, יש קורסים, יש עבודה. אבל עוד יהיה זמן. נראה מה יהיה בכריסמס אחרי שאחזור לפה. אולי אגיע למסקנה שבעצם בא לי ואני יכולה להרשות לעצמי לשכור אוטו ולנסוע לבקר קצת באלבמה, ולעבוד תוך כדי, בדרך ושם. אולי!
מחר יום שלישי. יום שאני מתרגלת בו בדר"כ. אבל מחר לא. ובכלל, היה להם מבחן ביום שישי שהיינו אמורים לבדוק השבוע. אבל גם זה לא יקרה. אני לא יודעת אם הוא יחכה עם זה עד שנחזור לעבוד או יבדוק את זה בעצמו. או שאולי שני המתרגלים האחרים יחליטו לשבור שביתה. שניהם במעבדה שלו, אולי יהיה להם לא נעים. או שהם פשוט לא מסכימים עם השביתה וירצו להמשיך לעבוד. לא יודעת. אני, בכל אופן, משתפת פעולה בינתיים. מזל שאני לא מתרגלת בשביל רובן הסמסטר הזה, רק בסמסטר הבא, זה באמת מצב פחות נעים כשמתרגלים בשביל המנחה שלך.
אני מתגעגעת לכולם!
נתראה בקרוב. :)
No comments:
Post a Comment