Main titles

לא כתבתי יומיים. בעיקר כי אתמול (יום ראשון) לא עשיתי יותר מדי. אז לא ממש היה על מה לכתוב.

מה שכן עשיתי אתמול (יום ראשון - טוב סתם), זה הליכה ממש ארוכה על הבוקר. הלכתי לאיזה שביל אופניים/הליכה כזה שמריפייר הראתה לי מתישהו על המפה ופשוט המשכתי עליו עוד ועוד ועוד. השביל היה ברובו לאורך אגם עם אווזים וברבורים ושאר עופות. אלה מראות שכל כך לא רגילים לראות שזה פשוט לא נקלט איפשהו.
אבל זה היה כל כך יפה שפשוט המשכתי והמשכתי, וכל הזמן חשבתי שאחרי זה יהיה צריך לחזור את כל זה וכל פעם המשכתי עוד. וגם ידעתי שלא ממש יבוא לי לחזור כמו שבאתי, אבל שלא הבאתי איתי מפה ככה שיש לי רק רעיון כללי איפה אני.
בסופו של דבר הגעתי לסוף השביל והחלטתי שאני לוקחת סיכון ומנסה לחזור דרך העיר. ניווטתי לפי השמש (כן כן!) כדי לנסות ללכת דרומה ואז מערבה. לא היה ברור לי איפה אני והאיזור היה נראה טיפה מפוקפק אבל המשכתי לכוון לכיוון שנראה לי, ואחרי משהו כמו 20 דקות של דרמה, הצלחתי למצוא את מיין סטריט שמוביל אותי ישר הביתה.
כל הסיפור לקח משהו כמו שעתיים וחצי.

וחוץ מזה לא עשיתי הרבה.

היום בבוקר הלכתי לאוניברסיטה.
עשיתי קצת טופסולוגיה וקיבלתי מפתחות וכרטיס לבניין. עדיין לא קיבלתי את הכרטיס שמאפשר כניסה למעבדות כי אני צריכה לעבור משהו שנקרא אנימל טריינינג, שכנראה לא אצטרך לעשות בכלל כי אני לא באמת עובדת עם חיות. אבל ככה זה בינתיים עד שראובן יגיע. רובן, בעצם.

במעבדה פגשתי את זאק שעובד איתי במעבדה והיה מאוד נחמד. דיברנו קצת על כל מיני דברים, ואז הלכתי לקנות אופניים.
לא היו הרבה אופציות, הייתי צריכה לבחור בין 3 גרוטאות: כחולה, לבנה וורודה. בסופו של דבר זה נפל לפי מה אפשר יהיה לכוונן הכי הרבה שיתאים לגובה שלי. בואו נגיד שלא בכיתי שאלה היו הורודים. אבל זה בהחלט היה במקרה.
אבל מה, לא היה להם מנעול. נגמרו. בכלל כל ה"חנות" הזאת זו בדיחה. זה סתם כזה בייק וורקשופ באוניברסיטה. עם כל מיני בחורים צעירים שמתקנים אופניים. אבל זה מאפשר לקנות אופניים ב-50 דולר אז אני בטח לא מתלוננת. וגם אם משהו מתקלקל הם מתקנים בדר"כ בלי תשלום בכלל.
אבל לא היה מנעול, ככה שזאת בעיה. כי למרות שהאופניים שלי לא מאוד דיזיירבל (ורודים, ישנים ולגמרי משומשים), עדיין אם לא אקשור אותם הם כנראה יעלמו. אז השארתי אותם בינתיים שם וצעדתי למקום שיש חנות אופניים כדי לקנות מנעול. אז עכשיו יש גם מנעול. ויש לו חלק שממש ממש אין לי מושג מה אני אמורה לעשות איתו............... אבל טוב נו.

אחרי כל הסיבובים האלה חזרתי למעבדה ואז גם קורין הגיעה. שהיא עוד אחת שאיתי במעבדה וגם חמודה. היא לקחה אותי לסיור נוסף במעבדה (בבוקר הלכתי עם זאק אבל זה היה סיור של 2 דקות) והראתה לי את כל הזבובים שלה וכל מיני דברים. הזבובים מה זה חמודים. כשהם במיכלי פלסטיק. כשהם בבית הם סתם ברחשים.

ואז הם הזמינו אותי לבוא איתם לשתות באיזה מקום שהוא במקרה מעל החנות אופניים. ונראה לי שקוראים לו הפיניקס אבל מי זוכר. והיום שם הרבה צרעות וניסיתי לתפוס תמונה של זאק (שהוא איש דבורים) עם צרעה עליו (מה שקרה כמה פעמים) כי זה מגניב, אבל לא ממש הצלחתי. והיה מאוד נחמד. הם שניהם יותר לעניין משצפיתי שיהיו. אבל נראה מה יהיה.

ואז נסעתי באופניים הורודים והמגניבים שלי הביתה. אני כמעט מרגישה שאני צריכה לתת להם שם. אבל זה אולי קצת מוגזם. נראה מה יבוא לי.
בערב לא עשיתי שום דבר מיוחד. הייתי לבד בבית רוב הערב.
ומחר בבוקר אני צריכה לנסוע לאיזה חור במזרח העיר כדי לנסות להשיג:
Social Insurance Number
או בעברית צחה, מספר ביטוח לאומי. אני מתכננת לנסוע באופניים למרכז העיר ולקחת משם אוטובוס. ויהיה כיף חיים. בירוקרטיה קנדית קטנה עלי לא משנה מה. שום דבר פה לא יכול להתקרב לחוויה של ביטוח לאומי בארץ.... אפילו אם זה בחור במזרח העיר שזה איזור שלא אמורים להגיע אליו (משהו ברמה של הארלם כנראה, בקנה מידה המילטוני).

והעליתי קצת תמונות שאפשר לראות פה

http://picasaweb.google.com/falcBayliss

והזמנתי פוסטר סופר מגניב לחדר מאיביי שניתן לקוות שיגיע מתישהו. וזה יהיה כיף. וכשהוא יגיע אני אזמין עוד. ובסוף החדר יהיה מממממממממממממ-גניב ברמות על. חכו ותראו.