לא עדכנתי די הרבה זמן. לא כי לא היה מה, האמת. אלא כי לא היה זמן.
אני בדר"כ מעדכנת פה בלילה לפני שאני הולכת לישון, וביומיים האחרונים זה פשוט לא ממש התאפשר.
אבל ננסה לחזור אחורה ללפני יומיים ולראות מה קרה בזמן הזה.
היום יום שבת. בעלת הבית אמורה להגיע לתקן איזה משהו בחדר שלי, לשים איזה פאנל. אז אני מחכה לה. מוזר לי לא ללכת לבי"ס איכשהו. ואפשר לחשוב כמה זמן אני כבר רגילה ללכת לשם כל בוקר....
בכל אופן, יום חמישי.
לצערי יש מצב טוב שאשמיט כל מיני פרטים כי זה היה כבר די מזמן.
ביום חמישי הלכתי בבוקר לבי"ס והתחלתי (או המשכתי?) לקרוא את מה שאני צריכה. באיזשהו שלב רובן בא ודיברתי איתו על זה שאני צריכה להשיג את הכרטיס כניסה למעבדות ויש עם זה איזו בירוקרטיה מעצבנת כי אלה מעבדות בעלי חיים בעקרון, וצריך לעבור איזה קורס מעצבן כלשהו כדי לקבל את הכרטיס הזה.
אבל אני לא עובדת עם בעלי חיים... כלומר, אף אחד לא באמת מחשיב חרקים כבעלי חיים מהבחינה המדוברת.
אז איך משיגים בכל זאת כרטיס?
אז התחילה טופסיאדה שכזאת שאף אחד לא ידע לגמרי מה הקטע שלה. ובסופו של דבר הייתי צריכה לגשת למקום שבו מוציאים את הכרטיסים וכו' כדי לברר מה אני צריכה לעשות.
עכשיו. המקום הזה, כנראה בגלל שהם מפחדים מטרור מצד אנשים שנגד ניסויים בבע"ח, הוא המקום הכי מוסתר בעולם (בערך). אף אחד לא ידע בדיוק להסביר לי איך מגיעים לשם, וכל מה שידעתי זה שאני צריכה לעבור דרך הקפיטריה בבית חולים וללכת שמאלה ושתהיה דלת שכל מה שיהיה לידה זה כפתור אינטרקום וזהו. ואין שילוט ואין סימון ואף אחד לא יודע כלום.
אבל. הבעיה היא, ש"לעבור דרך הקפיטריה" זה משהו שהוא קצת מעורפל. כי יש 3 דרכים לעשות את זה. אז כמובן שהלכתי אחת אחת, והלכתי בכל מיני מסדרונות, ושאלתי כל מיני אנשים, וחיפשתי כל מיני דלתות עם אינטרקומים.... ולא מצאתי. בסוף, בדרך האחרונה שניסיתי, הסתובבתי די אבודה עד שאיזה רופא (או לא יודעת מה הוא היה) שאל אותי אם הלכתי לאיבוד.
כשאמרתי לו מה אני מחפשת הוא כמובן לא ממש ידע, אבל אמר לי שהמסדרון שאני בדיוק לידו זה זה המסדרון של בע"ח, ושיש שם דלת עם באזר. יש! דלת עם באזר! זה מה שאני צריכה! (כן כן, זה מה שאמרתי לו....).
בקיצור, אחרי תחקור באינטרקום הכניסו אותי. אבל לא קיבלתי כרטיס עדיין, כי צריך לברר מה בדיוק אני צריכה לעשות בשביל זה ונגלה בהמשך ולקחו את הטופס וזהו. ביי.
אחרי זה לא קרה שום דבר מרגש. באיזשהו שלב הלכתי הביתה וב-5:30 חזרתי לאוניברסיטה לפגוש את זאק וקורין כדי לרכב על האופניים לבית של רובן למסיבה הזאת.
במסיבה היה ממש נחמד (יחסית לזה שהזהירו אותי שיהיה מוזר ולא יודעת מה). היו שם גם סטודנטים וגם פרופסורים, והיה שלב שכל הסטודנטים היו בסלון וכל הפרופסורים + זאק ואני במטבח. והם היו מגניבים. הפרופסורים שם ממש נחמדים כאלה. לפחות בינתיים.. נראה איך הם מלמדים.
ופגשתי את אשתו של רובן. שזה הקטע הקצת מוזר.. היא ממש נחמדה. אבל היא נראית.. בגילי או משהו. אני די בטוחה שהוא התחתן עם סטודנטית. אני יודעת שהיא לא הייתה סטודנטית שלו אלא של מישהו אחר במחלקה.. אבל עדיין. אני חושבת שהיא צעירה ממנו ב-20 שנה. אבל למי אכפת. היא ממש נחמדה והם נראים מאושרים ביחד וזה מה שחשוב, תכל'ס.
ושתינו די הרבה יין. ואז היינו צריכים לרכב חזרה על האופניים. אבל היה קריר כזה כי היה לילה והיה נעים. כולם פה יודעים לרכב על אופניים בלי ידיים ורק אני בקושי יד אחת יכולה לעזוב. צריך להתאמן על זה. אני יכולה לעזוב יד כל עוד אני לא צריכה לדווש. ברגע שאני מדוושת זה לא ממש עובד יותר.
ואז כבר היה די מאוחר עד שחזרתי ועוד דיברתי קצת עם מריפייר ואז כבר הלכתי לישון.
יום שישי.
גם בסימן הבירוקרטיה להשגת הכרטיס הארור.
ניסיתי קצת לקרוא מה שאני צריכה, אבל קיבלתי מייל שאני צריכה לעשות איזה קורס אונליין בשביל להשיג את הכרטיס. אז ישבתי על השטות הזאת שהייתה די מעצבנת ולקחה לי יותר זמן ממה שהייתי רוצה. וגם די אכלה לי את הריכוז. אז יצא שלא עשיתי המון בבוקר. קראתי קצת פה ושם. ובאיזשהו שלב יצאתי לרכב איזה חצי שעה על האופניים, עשיתי שוב את העליה שעשינו יום קודם ועוד קצת סיבובים.
והיה כיף, למרות שטיפה קשה כי אני לא בכושר עם האופניים. זה קטע איך כל דבר דורש כושר אחר לגמרי. יש דברים שאני יכולה לעשות שעה ואפילו לא להתנשף, אבל אופניים מעלות לי דופק ממש מהר. שזה מה שכיף, האמת.
אחרי שחזרתי כבר לא ממש היה צ'אנס לעשות שום דבר אז פשוט התקפלתי והלכתי (לא לפני שהייתי צריכה לפקסס עוד איזה דבר למתקן בע"ח הזה. אבל לפחות קיבלתי אישור על הקורס וביום שני בבוקר אלך לשם לעשות איזה סיור ואקבל את הכרטיס) (אני לא ממש מחכה לסיור הזה. יש סיבה שבחרתי לעבוד דווקא עם חרקים).
בכל אופן.
עבר עלי ערב די אמוציונלי.
והייתה לנו מסיבה בבית, אז באיזשהו שלב עליתי אליה וגיליתי שאני דווקא מכירה כבר את רוב הנוכחים וגם את אלה שלא הכרתי היה נחמד להכיר. וג'ק משום מה החליטה שהיא מנסה לשכר אותי, וכל הזמן הביאה לי עוד ועוד בירות. היא חמודה, ג'ק, עצוב שהיא עוזבת.
נראה שרוב מה שאני עושה פה בינתיים זה לשתות אלכוהול......
ויצא שירדתי לחדר שלי שוב רק באיזה 2:30.
וזה כנראה כל מה שקרה.
ועכשיו אני יושבת פה ומחכה שבעלת הבית תבוא, ואלוהים יודע מתי זה יקרה. ויש כל מיני דברים שאני רוצה להספיק לעשות בסופ"ש הזה, אבל לא נראה לי שתהיה לי בעיה להספיק אותם.
אבל אשמח אם בעלת הבית כבר תבוא. כי אני צריכה גם לשלם לה על ספטמבר.
ויש פה כל מיני דיבורים על שביתה, לא יודעת של מי בדיוק. אז לא ממש ברור מה יהיה. יהיה מצחיק אם תהיה שביתה. דווקא כשאני פה. אני לא יודעת איך בדיוק זה ישפיע עלי.
אבל כמו עם כל דבר.... נחיה ונראה.
י
אני בדר"כ מעדכנת פה בלילה לפני שאני הולכת לישון, וביומיים האחרונים זה פשוט לא ממש התאפשר.
אבל ננסה לחזור אחורה ללפני יומיים ולראות מה קרה בזמן הזה.
היום יום שבת. בעלת הבית אמורה להגיע לתקן איזה משהו בחדר שלי, לשים איזה פאנל. אז אני מחכה לה. מוזר לי לא ללכת לבי"ס איכשהו. ואפשר לחשוב כמה זמן אני כבר רגילה ללכת לשם כל בוקר....
בכל אופן, יום חמישי.
לצערי יש מצב טוב שאשמיט כל מיני פרטים כי זה היה כבר די מזמן.
ביום חמישי הלכתי בבוקר לבי"ס והתחלתי (או המשכתי?) לקרוא את מה שאני צריכה. באיזשהו שלב רובן בא ודיברתי איתו על זה שאני צריכה להשיג את הכרטיס כניסה למעבדות ויש עם זה איזו בירוקרטיה מעצבנת כי אלה מעבדות בעלי חיים בעקרון, וצריך לעבור איזה קורס מעצבן כלשהו כדי לקבל את הכרטיס הזה.
אבל אני לא עובדת עם בעלי חיים... כלומר, אף אחד לא באמת מחשיב חרקים כבעלי חיים מהבחינה המדוברת.
אז איך משיגים בכל זאת כרטיס?
אז התחילה טופסיאדה שכזאת שאף אחד לא ידע לגמרי מה הקטע שלה. ובסופו של דבר הייתי צריכה לגשת למקום שבו מוציאים את הכרטיסים וכו' כדי לברר מה אני צריכה לעשות.
עכשיו. המקום הזה, כנראה בגלל שהם מפחדים מטרור מצד אנשים שנגד ניסויים בבע"ח, הוא המקום הכי מוסתר בעולם (בערך). אף אחד לא ידע בדיוק להסביר לי איך מגיעים לשם, וכל מה שידעתי זה שאני צריכה לעבור דרך הקפיטריה בבית חולים וללכת שמאלה ושתהיה דלת שכל מה שיהיה לידה זה כפתור אינטרקום וזהו. ואין שילוט ואין סימון ואף אחד לא יודע כלום.
אבל. הבעיה היא, ש"לעבור דרך הקפיטריה" זה משהו שהוא קצת מעורפל. כי יש 3 דרכים לעשות את זה. אז כמובן שהלכתי אחת אחת, והלכתי בכל מיני מסדרונות, ושאלתי כל מיני אנשים, וחיפשתי כל מיני דלתות עם אינטרקומים.... ולא מצאתי. בסוף, בדרך האחרונה שניסיתי, הסתובבתי די אבודה עד שאיזה רופא (או לא יודעת מה הוא היה) שאל אותי אם הלכתי לאיבוד.
כשאמרתי לו מה אני מחפשת הוא כמובן לא ממש ידע, אבל אמר לי שהמסדרון שאני בדיוק לידו זה זה המסדרון של בע"ח, ושיש שם דלת עם באזר. יש! דלת עם באזר! זה מה שאני צריכה! (כן כן, זה מה שאמרתי לו....).
בקיצור, אחרי תחקור באינטרקום הכניסו אותי. אבל לא קיבלתי כרטיס עדיין, כי צריך לברר מה בדיוק אני צריכה לעשות בשביל זה ונגלה בהמשך ולקחו את הטופס וזהו. ביי.
אחרי זה לא קרה שום דבר מרגש. באיזשהו שלב הלכתי הביתה וב-5:30 חזרתי לאוניברסיטה לפגוש את זאק וקורין כדי לרכב על האופניים לבית של רובן למסיבה הזאת.
במסיבה היה ממש נחמד (יחסית לזה שהזהירו אותי שיהיה מוזר ולא יודעת מה). היו שם גם סטודנטים וגם פרופסורים, והיה שלב שכל הסטודנטים היו בסלון וכל הפרופסורים + זאק ואני במטבח. והם היו מגניבים. הפרופסורים שם ממש נחמדים כאלה. לפחות בינתיים.. נראה איך הם מלמדים.
ופגשתי את אשתו של רובן. שזה הקטע הקצת מוזר.. היא ממש נחמדה. אבל היא נראית.. בגילי או משהו. אני די בטוחה שהוא התחתן עם סטודנטית. אני יודעת שהיא לא הייתה סטודנטית שלו אלא של מישהו אחר במחלקה.. אבל עדיין. אני חושבת שהיא צעירה ממנו ב-20 שנה. אבל למי אכפת. היא ממש נחמדה והם נראים מאושרים ביחד וזה מה שחשוב, תכל'ס.
ושתינו די הרבה יין. ואז היינו צריכים לרכב חזרה על האופניים. אבל היה קריר כזה כי היה לילה והיה נעים. כולם פה יודעים לרכב על אופניים בלי ידיים ורק אני בקושי יד אחת יכולה לעזוב. צריך להתאמן על זה. אני יכולה לעזוב יד כל עוד אני לא צריכה לדווש. ברגע שאני מדוושת זה לא ממש עובד יותר.
ואז כבר היה די מאוחר עד שחזרתי ועוד דיברתי קצת עם מריפייר ואז כבר הלכתי לישון.
יום שישי.
גם בסימן הבירוקרטיה להשגת הכרטיס הארור.
ניסיתי קצת לקרוא מה שאני צריכה, אבל קיבלתי מייל שאני צריכה לעשות איזה קורס אונליין בשביל להשיג את הכרטיס. אז ישבתי על השטות הזאת שהייתה די מעצבנת ולקחה לי יותר זמן ממה שהייתי רוצה. וגם די אכלה לי את הריכוז. אז יצא שלא עשיתי המון בבוקר. קראתי קצת פה ושם. ובאיזשהו שלב יצאתי לרכב איזה חצי שעה על האופניים, עשיתי שוב את העליה שעשינו יום קודם ועוד קצת סיבובים.
והיה כיף, למרות שטיפה קשה כי אני לא בכושר עם האופניים. זה קטע איך כל דבר דורש כושר אחר לגמרי. יש דברים שאני יכולה לעשות שעה ואפילו לא להתנשף, אבל אופניים מעלות לי דופק ממש מהר. שזה מה שכיף, האמת.
אחרי שחזרתי כבר לא ממש היה צ'אנס לעשות שום דבר אז פשוט התקפלתי והלכתי (לא לפני שהייתי צריכה לפקסס עוד איזה דבר למתקן בע"ח הזה. אבל לפחות קיבלתי אישור על הקורס וביום שני בבוקר אלך לשם לעשות איזה סיור ואקבל את הכרטיס) (אני לא ממש מחכה לסיור הזה. יש סיבה שבחרתי לעבוד דווקא עם חרקים).
בכל אופן.
עבר עלי ערב די אמוציונלי.
והייתה לנו מסיבה בבית, אז באיזשהו שלב עליתי אליה וגיליתי שאני דווקא מכירה כבר את רוב הנוכחים וגם את אלה שלא הכרתי היה נחמד להכיר. וג'ק משום מה החליטה שהיא מנסה לשכר אותי, וכל הזמן הביאה לי עוד ועוד בירות. היא חמודה, ג'ק, עצוב שהיא עוזבת.
נראה שרוב מה שאני עושה פה בינתיים זה לשתות אלכוהול......
ויצא שירדתי לחדר שלי שוב רק באיזה 2:30.
וזה כנראה כל מה שקרה.
ועכשיו אני יושבת פה ומחכה שבעלת הבית תבוא, ואלוהים יודע מתי זה יקרה. ויש כל מיני דברים שאני רוצה להספיק לעשות בסופ"ש הזה, אבל לא נראה לי שתהיה לי בעיה להספיק אותם.
אבל אשמח אם בעלת הבית כבר תבוא. כי אני צריכה גם לשלם לה על ספטמבר.
ויש פה כל מיני דיבורים על שביתה, לא יודעת של מי בדיוק. אז לא ממש ברור מה יהיה. יהיה מצחיק אם תהיה שביתה. דווקא כשאני פה. אני לא יודעת איך בדיוק זה ישפיע עלי.
אבל כמו עם כל דבר.... נחיה ונראה.
י
No comments:
Post a Comment